החלטה בתיק סע"ש 6677-12-12

1.      לפניי בקשה לפסיקת הוצאות לחובתה של המשיבה 1 בגין הוצאות המבקש (להלן: "הבקשה").

2.      המבקש הינו צד ג' בתביעה העיקרית, אשר הסתיימה ביום 27/01/2014 במתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו שתי המשיבות (התובעת והנתבעת בתביעה העיקרית).

3.      לטענת המבקש, במסגרת ההליך דנן הוא נדרש להוצאות משפטיות בגין הגשת כתב הגנה ובקשות נוספות וכן התייצבות לקדם המשפט. בנוסף, לא ניתנה לו הזדמנות להגיש את עמדתו לעניין הסכם הפשרה בטרם מתן החלטה ועל כן יש לפסוק לו הוצאות ראליות בהן תישא המשיבה 1, היא שהגישה כנגדו את הודעת צד ג' בהליך העיקרי.

4.      המשיבה 1 מתנגדת לבקשה וטוענת כי במקרה דנן, בית הדין סיים את מלאכתו ואילו דרך המלך לבקשת המבקש היא הגשת ערעור על פסק הדין; כמו כן, אף ס' 81 לחוק בתי המשפט לא היה מועיל למבקש משלא ביקש את תיקונו של פסק הדין בהתאם להוראה זו ואף לא מדובר בטעות אלא בעניין מהותי; גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה היות והמבקש עצמו הוא הגורם לעילת התביעה העיקרית ובכך שהמשיבה 1 לא המשיכה בהליך כנגדו במסגרת הודעת צד ג', עד לגובה הסכום ששולם במסגרת הסכם הפשרה, הוא נהנה מן ההפקר; עוד טוענת המשיבה 1 טענות חלופיות שונות.

5.      לאחר שקילת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות כפי שיפורט להלן.

6.      ראשית יש להעיר כי בהתאם לסדרי הדין ולחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, בקשה מעין זו יש להגיש תחת הכותרת "בקשה לתיקון פסק דין". התקנות אשר צוינו ע"י ב"כ המבקש ברישא לבקשתו אינן רלוונטיות באשר הן מתייחסות לפסיקת הוצאות בטרם מתן פסק הדין. משסיים בית הדין את מלאכתו וניתן פסק דין, כבמקרה דנן, חל סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט כדלקמן:

" מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

הוראה זו חלה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

7.      המבקש לא התייחס כאמור בבקשתו לסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, אולם גם בכך לא היה בכדי להועיל. ההלכה לעניין תיקון פסק דין, כפי שנקבעה בבית המשפט העליון ואשר אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, קובעת כי השימוש בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט ייעשה באותם מקרים בהם בית המשפט היה מעוניין לכלול בהחלטתו שניתנה דבר מסויים, אולם הדבר נשמט מתשומת ליבו מבלי דעת (ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב (1) 667 (1978)). כן נקבע לעניין פסיקת הוצאות כי אין מניעה לראות חוסר התייחסות לשאלת ההוצאות בפסק הדין כהשמטה מקרית הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (בר"מ 5720/05 גופר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה, (5.8.2007).

כאמור, אומצה הלכה זו בבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 272/06 משה אוחנון - קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ (18.9.2007); עפ"ס 10269-08-13 רעות אזולאי - א.א. (אסף וארז) חקירות ושירותים משפטיים בע"מ (12.09.2013).

8.      אכן, ובהתאם להלכה הפסוקה, לעיתים אי פסיקת הוצאות עולה כדי השמטה מקרית, אשר ניתן להוסיפה במסגרת תיקון פסק דין. ואולם לא כך הוא בענייננו. המשיבות 1 ו-2, התובעת והנתבעת בהליך העיקרי, הגישו בקשה למתן תוקף להסכמה בינהן, לפיה תידחה התביעה ללא צו להוצאות, וכך נעשה. הסכם הפשרה עצמו לא הוגש לבית הדין, אולם מתגובת המשיבה 1 עולה, כי היא שילמה סכום מסויים לתובעת בהליך העיקרי. מכאן שהמבקש יצא נשכר מאישורו של הסכם הפשרה, מאחר והמשיבה 1 לא מימשה את הודעת צד ג' ולא ביקשה שיינתן פסק דין כנגד המבקש בגובה הסכום ששילמה למשיבה 2.

9.      בנסיבות אלו, ונוכח השלב המקדמי בו היה מצוי ההליך בעת מתן פסק הדין, אין מקום לחיוב המשיבה 1 בהוצאותיו של המבקש.

10.  סוף דבר - הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות בהליך זה.

ניתנה היום, ה' אדר ב תשע"ד, ( 07 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: